28 שנה נשואה לגבר שלא חוגג יום אהבה והנה מה שזה לימד אותי בעוד כמה ימים זה יום האהבה. ואני יודעת שיהיו פוסטים על פרחים,

אני לא יודעת מתי בדיוק המילה “נרקיסיסט” הפכה להיות המילה שכל אישה שמגיעה אליי למשרד אומרת. לפני חמש שנים היא הייתה אומרת “הוא קשה”, “הוא

הם עשו את מה שילדים בוגרים, אחראיים, עושים כשאחד ההורים שלהם בוחר להתחיל פרק חדש. הם לא התערבו. אבא שלהם היה גרוש, בשנות השבעים לחייו,

את מכירה את הרגע הזה. זה לא קורה באמצע ויכוח סוער, לא אחרי משהו גדול ודרמטי. זה קורה ברגע של שגרה. בוקר של יום חמישי

כשהחרדה שלך לא משכנעת אף אחד שמעתי את זה מיד שלישית. חברה שלה שהייתה בכנס שלי בבית ציוני אמריקה, סיפרה לי בהתרגשות על השיחה שהתפתחה

הוא גם לא ניסה להמציא תיאוריה על בדידות, או להציע פתרון חברתי. הוא פשוט עשה משהו קטן, כמעט מביך בפשטות שלו, שהפך להיות גדול ממנו

אמנם לא בצהריים כהרגלי מאחר והעברתי כנס בבית ציוני אמריקה, שאגב היה מטורף, אז כמו שכתבתי עדיף מאוחר מאשר אף פעם, הנה הטור של היום