איש עסקים הכה באגרופים ובעיטות בחור בן 40 עם תסמונת דאון במכולת שכונתית בכפר סבא, אחרי שהבחור ביקש מבנו בן ה-11 של איש העסקים להפסיק להקניט אותו. כמה זבל של בן-אדם אתה צריך להיות כדי להתנפל על בחור שלא עשה לך כלום, על אחת כמה וכמה בחור עם צרכים מיוחדים?
לחטוף ילדים זה בלתי נתפס. זה חולני. זה ראוי לגינוי מכל אדם, ולא אכפת לי מה עבר עליו בילדות, מה כואב לו בחיים ואיפה הוא פאקינג גר. אין לי הבנה ורחמים כלפי מי שפוגע בחפים מפשע, ובטח שלא כלפי מי שהורג וחוטף ילדים קטנים או יורה בהוריהם מול עיניהם.
ומי שיעשה וואטאבאוטיזם - ייחסם לאלתר
אני מדברת עם אמהות מהעוטף ששרדו את התופת והן מספרות לי שבין המחבלים שפרצו לביתן היו גם ילדים ונשים; אחת מספרת שהמחבלת שהייתה בביתה הספיקה לפתוח שולחן, והם כולם ישבו לאכול בזמן שהיא שמה יד על הפה של בתה הקטנה כדי שלא תשמיע שום קול. כן, כמו בשואה. אחרת מספרת שגנבו לה את כל התחתונים
הילדים שלנו שלשלו והתגרדו מכינים במשך חודש וחצי בשבי, בלי מקלחת פעם אחת וכמעט ללא אוכל. בכל פעם כשאחד הילדים העז לבכות - המחבלים כיוונו כלפיו את הקלצ'ניקוב שלהם. הושיבו אותם לצפות בזוועות שמוצגות בסרטון הזוועות. כן כן, זה שחברי הכנסת ברחו ממנו אחרי חמש דקות. אה, והעזתים ה"חפים>
נכנסת לבית מרקחת. מתיישבת ליד קשישה עם מקל הליכה. מבחינה שהידיים שלה רועדות ובעינייה דמעות. בחורה צעירה, אולי בת 20, חוזרת מהקופה ומביאה לה שקית תרופות. הקשישה המתוקה כמעט פורצת בבכי, ומודה לה שרכשה עבורה את התרופות. אני שואלת אותה אם יש מישהו שממתין לה כדי לקחת אותה הביתה. היא
ההלוויה של רועי וסמדר עידן ז"ל הייתה מטלטלת. בכיתי כמו שלא בכיתי שנים. המחשבה על עמליה ומיכאל בני ה-6 ו-9, שהוריהם נרצחו מול עיניהם והם נאלצו להתחבא בארון במשך 14 שעות כשגופות הוריהם נמצאות מטרים בודדים מהם - היא בלתי נתפסת. וגם אביגיל, גולי הקטנה בת ה-3 שנמצאת בידי חמאס, לא
הרגע גיליתי, בזכות כתבה ב-N12, שתורמי כלייה בארץ רשאים לבחור אם הכלייה שלהם תושתל אצל ערבי או אצל יהודי - ואני עדיין בשוק.
בן אדם כבר החליט לעשות מעשה הרואי ולתרום כלייה למישהו שהוא אינו מכיר - למה לעזאזל משנה לו מה הלאום של האדם שאותו הוא מציל? בני אדם זה דבר מטומטם, בחיי
לא הבנתי, בן גביר פשוט הנחה לצאת למבצע במזרח ירושלים בלי אישור של הקבינט הביטחוני, בלי להתייעץ עם גורמי צבא וביטחון ובעצם בלי להתייעץ עם אף אחד חוץ מאשר עם אילה בן גביר?
כשהייתי ישנה אצל סבא וסבתא, היא הייתה צועקת מתוך שינה וסבא היה מרגיע אותה עד שהייתה נרדמת. ומכל הסיפורים הקשים שסבתא סיפרה לי, היה אחד שאותו שמרה לסוף, לשבוע האחרון בחייה: כשהרוסים שחררו אותה ואת אמה מהגטו, הם אנסו את אמה מול עיניה. סיפרה ובכתה
*טלפון ממכבי*
"היי אופיר, מה שלומך? מדברת מאיה מהמעבדה לייעוץ גנטי, את פנויה לשיחה עכשיו?"
אני: "היי מאיה. כן, אני פנויה. רגע מאיפה אמרת שאת?"
היא: "מהמעבדה לייעוץ גנטי"
מתחילה להרגיש איך פעימות הלב מתגברות והדופק מואץ. יודעת בדיוק מה הבשורה שעומדת להגיע>>>
לקחתי קשה את החסימות של הביביסטים מול הקיבוצים. לא אגזים אם אכתוב שנעלבתי ממש. ולא רק בגלל שאני קיבוצניקית לשעבר וכל המשפחה שלי גרה בקיבוץ, אלא בעיקר כי לעומת החסימות בקפלן ובצמתים אחרים בארץ שנועדו כדי למחות אל מול הממשלה ובליץ החקיקה המטורף שלה, כאן הייתה מטרה ברורה אחת - לנקום